עד כה הפוסטים שלי עסקו במתן מידע מועיל וחיוני בתחום הכלבים בעיקר או שבפירסום שירותים שונים לבעלי חיים.
פוסט זה הוא קצת שונה, בפוסט זה אני רוצה לספר לכם על דפי כלבה מעורבת שליוותה אותי במהלך ילדותי, החל מגיל 3 ועד גיל 18.
דפי היתה כלבה קטנה לבנה ומאוד חריפה.
גרנו בשכונה קטנה והיא היתה מלכת השכונה, שום זר לא העז להכנס לשכונה ללא רשותה.
חתולים לא פעם נמלטו משיניה החדות והחשופות.
דפי נהגה לרדוף את החתולים בחמת זעם ונראה היה שאם חתול יפול למלתעותיה הוא לא יצא חי.
בא לשכונה חתול חדש….
יום אחד שכנינו (שגרו בדלת ממול) הביאו חתלתולה קטנה ומתוקה והעניקו לה את השם הלא כל כך נדיר – מיצי.
מיצי חתלתולה בגוונים של אפור ולבן נראתה בדיוק כמו כל חתולי הפחים שדפי נהגה לרדוף אחריהם.
כאשר דפי גילתה שחתלתולה קטנה הגיעה לבניין והיא שוכנת בדלת שממול, היא רצתה לקרוע אותה לגזרים.
אימי נטלה את המשימה על עצמה להרגיל את 2 הגברות האחת אל השניה ובמיוחד ברור היה שעיקר העבודה צריך להתבצע על הגברת היותר מנוסה.
אהבה שלא ממבט ראשון
כיצד אימי עשתה זאת? כיצד היא השכינה שלום בין דפי הכלבה לבין מיצי החתלתולה?
פשוט מאוד, אימי החזיקה את דפי הכלבה והשכנה החזיקה את מיצי החתולה ושתיהן עמדו האחת מול השניה.
בכל פעם זכו השתיים לליטופים ולכינוי חיבה בסיגנון "טובה דפי" , "טובה מיצי".
אימי ליטפה את מיצי החתולה וגם את דפי הכלבה.
בתחילה המרחק בין השתיים היה כ2 מטר ועם הזמן המרחק הצטמצם למרחק נגיעת אף באף.
אינני זוכר כמה זמן ארך כל התהליך, אבל בסיומו 2 בעלי החיים שהיו בתחילה אוייבים, הפכו ליותר מסתם שכנים, הם הפכו לידידים.
הם רדפו יחדיו אחר חתולים אחרים, הם אכלו מצלחות נפרדות אך שכנות.
הם אהבו כמו שחתולים יכולים לאהוב כלבים וכמו שכלבים יכולים לאהוב חתולים.
גם דברים טובים מסתיימים
ביום אחד זה קרה!
מיצי נדרסה!
מיצי ששוטטה חופשי נפגעה מרכב בכביש.
השכנים הביאו את גופתה של מיצי וכולנו ערכנו לה טקס קבורה, אפילו דפי השתתפה.
אני עדיין זוכר זאת כאילו זה היה אתמול למרות שזה קרה לפני שנים רבות.
בשבוע שבו מיצי מתה, דפי סירבה לאכול במשך שבוע שלם.
היא עמדה מול דלת הכניסה וייללה.
ולזה אני קורא סיפור אהבה בין כלבה לחתולה.